​הוויולה דה גמבה, כלי שהיווה מושא הערצה וזכה לעדנה רבה בתקופת הבארוק ברחבי אירופה, נעלם בהדרגה לקראת סוף המאה ה-18. בישראל כיום  ישנם נגני ויולה דה גמבה מעטים. מוזיקאים מקצועיים רבים, לרבות מלחינים, מכירים את משפחת הוויולים רק במעומעם. כתוצאה מכך כאשר עולה צורך ברפרטואר ישראלי לכלי זה, המבחר דל, וחלק מהיצירות הקיימות אף לא מתאימות באמת לכלי: ניכר כי בתהליך הלחנתן עמד לנגד עיני המלחין דימוי של צ'לו או של כלי קשת כלשהו חסר הגדרה ברורה.

בנוסף למספר יצירות שטל ארבל הלחינה וביצעה בעצמה וכאלו שהולחנו עבורה, טל מעודדת הזדמנויות לפגישה עם מלחינים המעוניינים להכיר מקרוב את הוויולה דה גמבה, במטרה להרחיב את הרפרטואר האידאומטי לכלי ולאפשר את הטמעת הרפרטואר החדש בקונצרטים חיים ובהקלטות.